Make Room for Uncertainty

ספרו לי על זה

"Design Thinking"

חשיבה עיצובית היא שיטה ליצירת פתרונות עסקיים המשלבת קריאייטיביות ואנלטיות. בינתיים, הפך המונח לשם נרדף ליצירתיות מאורגנת.

אז מה הבעיה?
כשצד אחד גובר באופן משמעותי על השני – ובמקרה של חברות עסקיות, הגישה האנליטית והארגונית בדרך כלל חונקת את היצירתיות. במקום לטייל למחוזות רעיוניים חדשים, ארגונים מחפשים דרכים לשלוט ולתכנן יצירתיות, ובמקרים חמורים יותר גם משקללים אותה בדו"חות. אלא שיצירתיות אמיתית מתרחשת בין הטורים והשורות.
הצורך בוודאות הוא הדבר הראשון שחונק תהליך יצירתי. בעולם העסקים, חוסר ודאות נחשב "רע הכרחי", אילוץ שכדאי להתחמק ממנו עד כמה שניתן. אבל האמת היא, שככל שרמת הסיכון עולה כך גם הפוטנציאל לרווח.

איך כל זה קשור ליצירתיות?
חוסר ודאות הוא הבסיס לחידוש. "חדש" הוא משהו שמעולם לא נתקלנו בו, אנחנו לא מכירים אותו ולא יודעים לצפות את ההתנהגות שלו. כשאנחנו יוצרים, אנחנו זקוקים למרחב שבו ניתן לפעול בחוסר ודאות; ולכן אם נצפה ונכוון לוודאות מלאה במתודה ובעשייה – שהרעיונות בהכרח מצויינים, שהעיצוב בטוח יעבוד, שהתוצאה קולעת לבריף במאה אחוז – נעבוד בשבלונה וככל הנראה, נחזור על עצמנו.

יצירתיות
צריכה אוויר

לפנות מקום לגישה חדשה

שחקנים חדשים בשווקים מונופוליים ומסורתיים, מביאים בדרך כלל גישה מרעננת. תחרות עם ענקים עסקיים מאלצת ארגונים לפעול בתוך רמת סיכון גבוהה יותר, ושם קיימת פתיחות גדולה לחוסר ודאות.

מתוך כוונה ליצור פארם חדש לגמרי, היתה חוסר ודאות מובנית ביצירת BE by Shufersal. בניסיון לצאת מהקונבנציות של הפארם המיושן, הדומה לבית-מרקחת ומשדר תחושה פורמלית ומבוגרת, הועלו אינספור פרשנויות קריאיטיביות לרעיון המוביל את אסטרטגיית המותג, Fast Pharm. המטרה הייתה לשחרר את המחשבה כדי ליצור שפה שונה וחדשה, וחוסר הוודאות לגבי הפופולריות שתצבור והזמן שיקח לה להתקבל, הייתה גדולה.

לפנות מקום לטעויות

ביצירת כאן, השידור הציבורי החדש, האתגר היה שונה. כאן נדרש להיוולד מחדש מתוך האפר של רשות השידור המיושנת, להוכיח את עצמו מיומו הראשון ולהתחרות בערוצים המסחריים. הוא נקט בשיטה של המצאה מחדש דרך ניסוי וטעייה: כאן מיצבו עצמם ראשית כמותג דיגיטלי ששם את התוכן בפרונט, ולא מחלק אותו על פי מדיום. המותג שנבנה היה גמיש מספיק בשביל להכיל בתוכו לא רק את כל תתי-המותגים, אלא גם פרוייקטים אקספרימינטליים וגריסה של מותגים שלא עובדים.

כאן פעלו מול התגובות של קהלי היעד, שינו, התאימו, המציאו, מיקמו מחדש, בתהליך מתמשך של צמיחה של המותג - שעדיין נמשך.

לפנות מקום לאפשרויות

כשקיק, ענקית המסרים מצפון אמריקה, הקימה מטבע וירטואלי (KIN), היא חיפשה להרחיב את הערך שנותן המטבע לקהלי היעד. השאלה המרכזית שהובילה את התהליך הייתה מה אפשר לעשות, ולא מה כדאי לעשות.

בזכות האומץ לפתוח את החיפוש מעבר לגבולות השימושים הרגילים למטבע וירטואלי, נולד הרעיון לחבר את המטבע בין פלטפורמות דיגיטליות שונות. באמצעות אפיון White label ויכולת הטמעה פשוטה למפתחים, Kin יכול להיות משולב במגוון אפליקציות וכך נפתחה האפשרות לצבור ולשלם באמצעות המטבע על נסיעה במונית או משלוח ממסעדה. הערך של המטבע פרץ את הגבולות הדיגיטליים והפך למוצר ממשי.

TAKE AWAY

יותר ויותר ארגונים יאמצו תהליכים סמי-קראיטייבים בתרבות שלהם. החוכמה היא לוודא שהלוגיקה העסקית לא גורסת את התשתית ההכרחית ליצירתיות. חוסר-ודאות ברמה כלשהי הוא מרכיב הכרחי לתהליכים הללו והוא הסימן המעיד על תהליך יצירתי באמת.